שטיגליץ ואח' נ' נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ ואח'

החלטה

בבקשות התובעים 1 ו-5 לפטור מאגרה

התובעים 1 ו-5 (הם המבקשים 1 ו-2, בהתאמה) הגישו בקשות פטור מאגרת משפט בתביעה. שתי הבקשות תיקראנה להלן "הבקשה". בתביעה העיקרית חמישה תובעים, ובהם שני המבקשים. המשיבים 1 – 3 הם הנתבעים בתביעה העיקרית. המשיב 4 הוא צד רק לבקשות לפטור מאגרה, מחמת העובדה שהאגרות משולמות לידי המדינה. המשיבות 2 ו-3 בחרו להותיר את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבה 1 והמשיב 4 מתנגדים לבקשה. נימוקי ההתנגדות של המשיב 1 הם כי המבקשים לא הוכיחו חוסר יכולת וכן לא הצביעו על עילת תביעה טובה. המשיבה 4 מתנגדת לבקשה מנימוקים של אי הוכחת חוסר יכולת של המבקשים, וכן מהטעם כי כאשר מוגשת תביעה אחת בשם כמה תובעים חבותם של כל התובעים בתשלום אגרה היא יחד ולחוד; ומשלא נטען כי שאר התובעים (שאינם המבקשים) אינם יכולים לשאת בתשלום מלוא האגרה, די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. המבקשים השיבו לתגובות בקצרה, וטענו כי בהעדר קשרי משפחה בין המבקשים לשאר התובעים, ראוי לתת את הפטור למבקשים בגין חלקם היחסי באגרה. עוד טענו המבקשים במסגרת זו כי הגשת תביעה אחת בשם כל התובעים חלף הגשת תביעות נפרדות על ידי כל אחד מהתובעים, מביאה לחסכון בזמן ובעלויות לנתבעים ולחסכון במשאבי מערכת המשפט, ועל כן אין זה נכון להימנע ממתן פטור למבקשים רק מחמת שיחד עימם ישנם גם תובעים שיש להם יכולת לשלם את האגרה.

הפסיקה קבעה חד משמעית ובאופן עקבי כי החבות לשאת באגרה היא חבות משותפת של כל יוזמיו של הליך שיפוטי שיש חיוב באגרה בגין הגשתו, ועליהם לשאת בה יחד ולחוד. בקשות לפטור מאגרה שהוגשו על ידי חלק מיוזמי הליך נדחו מטעם זה, מבלי להידרש לשאלה אם המבקשים עצמם זכאים לפטור מקום בו הם יוזמיו היחידים של ההליך (ראו: רע"א 9315/05; ע"א 4665/03; בש"א 875/06 – כולם בבית המשפט העליון). המבקשים אינם מצביעים על פסיקה שבה התקבלה האבחנה שהם מציעים בין מצבים בהם כל יוזמי ההליך הם בני משפחה אחת (שאז גם לדעת המבקשים יש לראות את כולם כחייבים באגרה יחד ולחוד), לבין מצבים אחרים בהם אין קירבה כזו בין יוזמי ההליך. גם הנימוק לפיו הגשת תביעה משותפת על ידי כמה תובעים מביאה לחיסכון במשאבים לבתי המשפט ולנתבעים הוא נימוק שאינו ייחודי לתביעה הנוכחית והוא מאפיין מצבים בהם יש כמה יוזמים להליך משפטי אחד, אולם המבקשים לא הצביעו ולו על מקרה אחד בו התקבלה טענה כזו והביאה לכך ששאלת הפטור מאגרה בהליך שהוגש על ידי כמה יוזמים נבחנה באופן פרטני ולא על פי הכלל של חבות יחד ולחוד. מכאן ששתי טענות אלה לא נקלטו בדין המצוי. לטעמי הן גם אינן משקפות דין רצוי, אף שבמבט ראשון הן שובות את העין. בכל הנוגע לקיומה או העדרה של קרבת משפחה בין יוזמי ההליך, מדובר בנתון בעייתי שרק ירבה אי ודאות ויצריך לעיתים בירור עובדתי מעמיק שאינו מתאים לסוגיות הפטור מאגרה, אשר צריך שניתן יהיה להכריע בה במהירות ובקלות משום שעד להכרעה כזו לא ניתן להתחיל בדיון בהליך עצמו. יש שבני משפחה אחת מסוכסכים ביניהם עד כי דווקא אותה קרבת משפחה שביניהם מביאה אותם לעשות כל מאמץ לא לסייע זה לזה ולא לשתף פעולה זה עם זה, ואף להכשיל זה את זה. ברור שבמקרה כזה אין הצדקה לראותם כחבים יחד ולחוד מפאת קרבת המשפחה שביניהם, גם כאשר יש הליך אחד שבו פתחו יחדיו. אימוץ גישת המבקשים בעניין זה גם יביא לכך שתידרש הגדרה למידת הקרבה המשפחתית שיש לראותה כמאפשרת התייחסות משותפת לכלל יוזמי ההליך, כאשר אין כל בסיס בדין להגדרה כזו. גם נושא החסכון במשאבים עקב הגשת הליך אחד על ידי כמה יוזמים מעורר קשיי יישום, משום שלעיתים לא ניתן כלל להגיש הליכים נפרדים על ידי כל אחד מיוזמי ההליך (ואז אין בהגשת הליך משותף כל יתרון, בהעדר חלופה). בירור השאלה האם במקרה מסויים תיתכן הגשת הליכים נפרדים אם לאו אינו תמיד פשוט או מובן מאליו, ועלול ליצור סיבוך במקום בו נדרשת יכולת הכרעה מהירה ויעילה. כמו כן, לא תמיד הגשת הליך משותף אכן חוסכת במשאבים למערכת המשפט ולנתבעים, ובנוסף יש לזכור גם כי הגשת הליך משותף מצמיחה פעמים רבות גם יתרונות של ממש ליוזמי ההליך, יתרונות שבגינם בחרו בדרך זו מקום שהיתה בידם גם אפשרות לנקורט בהליכים נפרדים. המסקנה היא גם כי מבחינת הדין הרצוי, אין מקום לקבל טענות המבקשים לפיהן ראוי במקרה זה להתייחס באופן עצמאי לחבותו של כל אחד מהם באגרה, ולא לראות את החבות כחבות יחד ולחוד של כל יוזמי ההליך.

די באמור לעיל כדי לקבוע שדין הבקשה להידחות, שהרי מהבקשה עצמה עולה כי בפי שאר התובעים (שאינם המבקשים) אין כל בקשה לפטור מאגרה, ועל כן מכח הכלל שהחבות באגרה חלה על כל התובעים יחד ולחוד אין מקום לתת פטור, מלא או יחסי, למבקשים.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לטעמי יש ממש רב גם בטענות המדינה והמשיבה 1 לפיהן לא הוכח כי המבקשים אכן חסרי יכולת כלכלית, וכי הנתונים שהם הגישו בתמיכה לטענה זו חלקיים ביותר ואף מרמזים כי הטענה אינה משקפת את האמת במלואה.

בנסיבות אלה אין כל צורך להידרש לשאלת סיכויי התביעה של כל אחד מהמבקשים.

הבקשה נדחית. האגרה במלואה תשולם עד 31/3/11, שאם לא כן תימחק התביעה מחמת אי תשלום אגרה מייד לאחר מכן.

ניתנה בסמכותי כרשם היום, י"א אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: